NOWhere

שום מקום וכאן ועכשיו מתלכדות באותה המילה.
הדר מיץ רוצה להצביע על רגע ההווה, שם המקום הספציפי מתאדה, הזמן הופך למתמשך או בעצם נעלם, לא רלוונטי, ונותרת רק ההשהייה של הרגע הנוכחי, אותו לא ניתן להגדיר באף מקום שקיים. בעבודות של מיץ, יש ניסיון להגיע אל מקום אינטימי, לזקק את המגע שלנו עם העולם הפיזי , בממשק בין החוויה שלה למתרחש החיצון. יש בה רצון למסגר לנצח רגע יפה ופיוטי שקרה לא מכבר, לתפוס מצב צבירה מסויים, מתוך הידיעה שהרגע הבא יגיע וימוסס את הקיים. אותה ידיעה מביאה התענגות משוחררת מאחיזה על היופי הקטן שנמצא וכבר הולך. בהצבעה על המצב הצבירה הנוכחי קיימת הידיעה שברגע הבא הוא ימות. ההתבוננות האיטית בענן, בקרחון, בכנף מגיעה מתוך הסכמה להשתנות הבלתי נגמרת, הבלתי מוגדרת, שמאפיינת את החיים.