אתי לוי – עם כל הבטחות הנייר
"ניסיון ניסיון ניסיון, שקט מוחלט בבקשה, / אני מנסה לעקוב אחר תנאיו של קשב פשוט / מופשט, מופשט מדי, ועם זאת שומם מהיסטוריה, מסיבה / מתולדה, פועם הדבר שאינו שאלה ואינו תשובה…" (שבא סלהוב, תורת החיתוכים).
האמנית אתי לוי (1981), חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת בהצטיינות תואר ראשון במדרשה לאמנות בית ברל (2014), ותואר שני בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב (2018).
לוי עושה שימוש בסמלים ומילים הלקוחים מהעולם המיסטיקה היהודי. את הבחירה בטקסטים אלו מכתיב הרצון לבחון את המקום הקדום, הבראשיתי, של התרבות והחברה. בשנתיים האחרונות עוסקת לוי ברישום מדיטטיבי, במהלכו מתרחש חיבור לאינטואיציה, למקום של "אי החשיבה", המאפשר פעולות פירוק של שפה.
גופי העבודות בוחנים את החיפוש אחר החיבור בין מילה לדימוי, כאשר מערכת היחסים בין השניים מייצרת מרחב ביניים בו השפה – המעוגנת בתרבות, מתמוססת. בשנתיים האחרונות לוי מתעמקת ברישום מדיטטיבי, במהלכו מתרחש חיבור לאינטואיציה שלה ביחס אל עצמה ואל החוץ. מצב זה מאפשר פעולות פירוק של שפה, היות והוא נמצא במקום של "אי-חשיבה" ראשוני שהוא מעבר לעצמה. פעולת הרישום שלה אוספת רגעים של תודעה שקטה, ואז מצמצמת את המרווחים בין אותם רגעים, עד להשגתה של תודעה ריקה.
ברישום לנראה תכונות של בהירות, תנועה ויציבות האות משמשת לאתי לוי כחומר. היא סימן וצורה בעבור צליל בודד, אך היא גם רישום עם תנועה וכיוון. כלומר, העבודה מאפשרת לצופה שתי קריאות שונות של שפה. בעבודה ׳כשמחקתי את אלוהים׳ מבוצעת פעולת מחיקה עמלנית המאפשרת ייצור של חומר ותרגום חדשים. בסדרת הרישומים ׳לכי לך׳ סומנו שש תנועות (כל אחת על נייר פרגמנט נפרד) על פי מיקומן בפרק י"ב של פרשת לך לך. הדפים הונחו אחד על השני על פי סדר הופעת הניקוד, וכך נוצר מכלול התנועות המופיעות בטקסט. עבודות הרישום נוצרות במנעד רחב של חומרים, החל מפחם, דיו, עיפרון ואקריליק, ועד מסקינטייפ וטוש זהב. הפעולות נעשות על ניירות בגדלים שונים, תוך התייחסות למילים הלקוחות מהעולם המיסטי והרוחני היהודי. הבחירה בטקסטים אלו מאפשרת שימוש בכתבים ראשוניים שמהם נגזרת השפה העכשווית.
עבודותיה מבוססות על קריאה של השפה כמערכת סימנים היוצרת משמעות מחד וקריאה של השפה כאקספרסיבית ואינטואטיבית, מאידך. יחד הן חוברות לחוויה של שפה וויזואלית שבה לא מתקיים פיצול. בתערוכה עם כל הבטחות הנייר האמנית מבקשת לבחון, דרך מדיומים שונים, את היחס בין שטיחות הנייר לבין מימד העומק שלו, בין פני השטח של המצע לפנימיותו, בין תוכן לצורה. ישנו חיפוש פנימה, אל מרחב הנייר הנפתח אלינו החוצה ומספר סיפור חדש.
