תערוכה קבוצתית
"Me, that obscure object of desire”
אמנים מציגים: שי אלפיה, ג'וי ברנרד, עמית גביש, מעיין ויסטוב, כרם נאטור, אורן פישר, גיל קורמוס ועדי שפרעם.
אוצרת: מלו ציון סדן
אוצרת: מלו ציון סדן
התערוכה " Me, "that obscure object of desire מזמינה את צופיה לשקוע במשחק של חיפוש עצמי. היא חושפת בפניהם את מחקרם האובססיבי, המרתק, העדין (שלעיתים הופך גרוטסקי והומוריסטי) של שמונה אמנים צעירים התרים אחר זהותם.
כאשר נרקיסוס המיתולוגי התקרב לנחל, רענן ושקוע בעצמו, מה הוא ראה על פני המים? מדוע השתקפותו הייתה בעלת השפעה כה עוצמתית והולידה בו התרגשות חסרת מעצורים? נרקיסוס חיפש את עצמו נואשות, ומשמצא את בבואתו חש מאוהב, המום ואולי אף מפוחד.
היסטוריונים שכתבו על הכיבוש הספרדי באמריקה נהגו לספר סיפור אחר, מיתי ומשמעותי באותה המידה, על תופעת ההשתקפות. על פיהם, אילו הספרדים היו מציעים לילידים האמריקאים מראות, הם לא היו צריך לשדוד מהם את הזהב שלהם בכוח. עצם ההתפעמות מההמצאה הקסומה הייתה מספיקה כדי לאפשר לספרדים להשיג את כל הונם.
תופעת הראייה, ההכרה ולימוד העצמי היא עתיקת יומין ומרתקת, וכמותה גם סיפור ההתפתחות של הז'אנר כפי שהוא התגלם בתולדות האמנות – הדיוקן העצמי. בראשית הרנסנס ועוד קודם לו, ציירים כללו עצמם בדיוקנאות שהוזמנו מטעם האצולה כדרך לחתום על יצירותיהם; בשיאו של הרנסנס, דיוקנאות עצמיים העמידו את הצייר במרכז הקנבס בתור מושא המחקר הבלעדי של הציור ביצירות איקוניות כמו של ליאונרדו דה וינצ'י או אלברכט דורר; אמני התקופה גם עטו על עצמם שלל דמויות בתיאורים שנשאו אופי סובייקטיבי יותר, כמו קאראווג'יו שצייר את דמותו של הולופרנס בהשראת תווי פניו שלו עצמו ביצירה מן המאה ה-16, יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס.
בחלוף המאות, הטכנולוגיה איפשרה את היווצרותן של יצירות משודרגות ומשוכללות: טכניקת VR, תצלומי סלפי במכשירי הטלפון ואמנות וידאו הם כולם אמצעים חדישים שלא עמדו לרשותם של המאסטרים מהעבר. עם זאת, ניתן לראות כי באמנים נותר הצורך הארכאי ליצור דיוקן עצמי. הקהל, מצידו, נמלא באובססיה ובמציצנות נוכח אותם דימויים, משתאה אל מול האופנים השונים בהם האמנים מייצגים את עצמם, מזדהה עם היוצרים במשך שניות ספורות של התבוננות ומתמוגג בפני החשיפה הפנימית של הקרביים והמחשבות האינטימיות ביותר.
תארו לעצמכם, בעודכם משוטטים בין הדיוקנאות, שאתם אחת מהשחקניות שהקולנוען הספרדי לואיס בוניואל החליף באופן שרירותי בסצינות שונות לאורך סרטו That Obscure Object of Desire. הצופים לא משגיחים בשינוי, או אפילו בוחרים להתעלם מכך שהכוכבת מתחלפת. אט אט, הם שוקעים במשחק הזהויות האירוטי.
התערוכה מתארחת במתחם "בית קנדינוף", השוכן בבניין עתיק ביפו. מתחם זה הוא הראשון מסוגו המשלב את עולם המסעדנות והאירוח עם עולם האמנות, ומהווה מרכז לאמנות עכשווית הכולל חמש גלריות בהן מוצגות תערוכות מתחלפות. בית קנדינוף בוחר עבורכם בקפידה אמנות על כל רבדיה. היצירות מתחלפות אחת לארבעה חודשים, והמקום מארח הן אמנים ידועים והן אמנים בתחילת דרכם.
כאשר נרקיסוס המיתולוגי התקרב לנחל, רענן ושקוע בעצמו, מה הוא ראה על פני המים? מדוע השתקפותו הייתה בעלת השפעה כה עוצמתית והולידה בו התרגשות חסרת מעצורים? נרקיסוס חיפש את עצמו נואשות, ומשמצא את בבואתו חש מאוהב, המום ואולי אף מפוחד.
היסטוריונים שכתבו על הכיבוש הספרדי באמריקה נהגו לספר סיפור אחר, מיתי ומשמעותי באותה המידה, על תופעת ההשתקפות. על פיהם, אילו הספרדים היו מציעים לילידים האמריקאים מראות, הם לא היו צריך לשדוד מהם את הזהב שלהם בכוח. עצם ההתפעמות מההמצאה הקסומה הייתה מספיקה כדי לאפשר לספרדים להשיג את כל הונם.
תופעת הראייה, ההכרה ולימוד העצמי היא עתיקת יומין ומרתקת, וכמותה גם סיפור ההתפתחות של הז'אנר כפי שהוא התגלם בתולדות האמנות – הדיוקן העצמי. בראשית הרנסנס ועוד קודם לו, ציירים כללו עצמם בדיוקנאות שהוזמנו מטעם האצולה כדרך לחתום על יצירותיהם; בשיאו של הרנסנס, דיוקנאות עצמיים העמידו את הצייר במרכז הקנבס בתור מושא המחקר הבלעדי של הציור ביצירות איקוניות כמו של ליאונרדו דה וינצ'י או אלברכט דורר; אמני התקופה גם עטו על עצמם שלל דמויות בתיאורים שנשאו אופי סובייקטיבי יותר, כמו קאראווג'יו שצייר את דמותו של הולופרנס בהשראת תווי פניו שלו עצמו ביצירה מן המאה ה-16, יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס.
בחלוף המאות, הטכנולוגיה איפשרה את היווצרותן של יצירות משודרגות ומשוכללות: טכניקת VR, תצלומי סלפי במכשירי הטלפון ואמנות וידאו הם כולם אמצעים חדישים שלא עמדו לרשותם של המאסטרים מהעבר. עם זאת, ניתן לראות כי באמנים נותר הצורך הארכאי ליצור דיוקן עצמי. הקהל, מצידו, נמלא באובססיה ובמציצנות נוכח אותם דימויים, משתאה אל מול האופנים השונים בהם האמנים מייצגים את עצמם, מזדהה עם היוצרים במשך שניות ספורות של התבוננות ומתמוגג בפני החשיפה הפנימית של הקרביים והמחשבות האינטימיות ביותר.
תארו לעצמכם, בעודכם משוטטים בין הדיוקנאות, שאתם אחת מהשחקניות שהקולנוען הספרדי לואיס בוניואל החליף באופן שרירותי בסצינות שונות לאורך סרטו That Obscure Object of Desire. הצופים לא משגיחים בשינוי, או אפילו בוחרים להתעלם מכך שהכוכבת מתחלפת. אט אט, הם שוקעים במשחק הזהויות האירוטי.
התערוכה מתארחת במתחם "בית קנדינוף", השוכן בבניין עתיק ביפו. מתחם זה הוא הראשון מסוגו המשלב את עולם המסעדנות והאירוח עם עולם האמנות, ומהווה מרכז לאמנות עכשווית הכולל חמש גלריות בהן מוצגות תערוכות מתחלפות. בית קנדינוף בוחר עבורכם בקפידה אמנות על כל רבדיה. היצירות מתחלפות אחת לארבעה חודשים, והמקום מארח הן אמנים ידועים והן אמנים בתחילת דרכם.
